פסק-דין בתיק ת"א 1961-08

1.         בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 928,770 ש"ח  בטענה לירידת ערך קרקע שבבעלות התובע בשל קרבתה לבסיס תחמושת של הנתבעת.

2.         דרומית לכפר ירכא קיים מחסן תחמושת של צה"ל ומכוח הסמכות הנתונה לשר הביטחון בהתאם לסעיף 160 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, הוטלו מגבלות תכנוניות במתחם שבמקום.

3.         סבו של התובע, אבי אביו, המנוח אסעד חוסין שלה ז"ל (להלן: "אסעד"), הוא אחד הבעלים הרשום במקרקעין הידועים כגוש 18922 חלקה 68 (להלן: "החלקה"). השטח הכולל של החלקה הינו 34,235 מ"ר מתוכו 9,663 מ"ר הינם בבעלותו של אסעד ז"ל.

4.         ביום 21.10.1970 חתם אסעד ז"ל על צוואה לפיה, בין היתר, הוא הוריש דירת מגורים ומטעי זית לאשתו, גב' מיתא שלה (להלן: "הצוואה").

5.         ביום 30.1.02 חתמו התובע ואביו, מר מוחמד שלה (להלן: "מוחמד"), על הסכם לפיו העניק האב לבנו "במתנה" שטח של 3,988.66 מ"ר בחלקה (להלן: "הסכם המתנה").

            כמו כן,  באותו יום, 30.1.02, נערך ונחתם הסכם  לפיו "רכש" התובע מאחיו, מר נסר מוחמד, שטח של 1,000 מ"ר בחלקה בתמורה לתשלום סך של 10,000 $ (דולר ארה"ב) (להלן: "הסכם המכר").

6.         ביום 20.9.02 חתמו בנותיו של אסעד ז"ל  על מסמך לפיו הן מסתלקות מירושת אביהן ז"ל. יצויין כי באותו מסמך הופיע שם אשתו של אסעד ז"ל, אולם במקום המיועד לחתימתה נרשם בכתב יד  "נפטרה" (להלן: "אישור ההסתלקות").

7.         יודגש כי התובע ואביו אינם רשומים כבעלי זכויות בחלקה ואף לא רשומה לטובת מי מהם הערת אזהרה.

8.         הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח זכויותיו בחלקה ולפיכך אין כל יריבות בין הצדדים בעלי הדין ומטעם זה יש  לדחות את התביעה על הסף.

            הטענה לעיל משכנעת בעיניי. להלן אנמק.

9.         מתחילת המשפט טען התובע כי הוא הבעלים של 4 דונם בחלקה, אף כי טיעון זה אינו מתיישב עם העובדה כי בהתאם לנסח הרישום של החלקה, אין הדבר כך.

10.        חמור מכך, התובע מסתמך על הצוואה שערך סבו אסעד ז"ל, אף כי גם מסמך זה אינו מוכיח דבר וחצי דבר באשר לזכויותיו הנטענות בחלקה, ואבהיר.

            אין בצוואה זכר למספר החלקה נשוא התביעה ולא ברור ממנה מה ציווה אסעד ז"ל לשני בניו - מוחמד, אביו של התובע,  ועבדללה,  דודו של התובע.  כל שנאמר בצוואה לעניין זה הוא כדלקמן: "בקשר לילדים (הכוונה לבנים - ר.ח.) מסרתי להם את החלקים שלהם בהיותי בחיים" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). נוסח זה אינו ברור דיו והוא מעורר מספר קשיים, כלהלן:

-           בשפה הערבית בה רשומה הצוואה קיים מונח אחר המקביל למילה "חלקות" קרקע והוא "קסאים". מנוסח הצוואה אין זכר למונח הנ"ל אלא למונח "חלקים" והדבר מעלה ספקות באשר לחלקם של בניו של אסעד ז"ל, ואביו של התובע בכללם, בצוואת אביהם המנוח.

-           הצוואה אינה מפרטת את הנכסים המגיעים לאביו של התובע (או דודו) ואין לדעת ממנה באם היא מתייחסת לזכויותיו של אסעד בחלקה, אם לאו.

11.        חשוב מכך, בהתאם לצוואה הוריש אסעד ז"ל לאשתו, מיתא, מטעי זיתים במקום הידוע בשם "חילת אבו דבס". והנה, בחקירתו בבית המשפט התייחס התובע לחלקה נשוא התביעה באומרו:

" חוץ מהקרקע הזאת אין לנו... יש את השם של המקום בו נמצאת החלקה, חילת אבו דבס" (שם, עמ' 49 שורה 13 לפרוטוקול הדיון).

האמור לעיל מטיל ספק כבד בגרסת התובע כאילו סבו המנוח, אסעד ז"ל, ציווה את זכויותיו בחלקה לאביו מוחמד (ולדודו), וכל המוסיף גורע.

12.        הואיל ו"מסמך היסוד" עליו נסמך התובע להוכחת זכותו הנטענת בחלקה, צוואת המנוח אסעד, לא מבסס דבר וחצי בעניין זה, הרי ממילא דין התביעה להידחות. יחד עם זאת,  ולמעלה מהצורך אומר כי גם הסכם המתנה שבין התובע לאביו מעורר סימן שאלה, שכן, הוא נחתם לפני חתימת בנותיו של אסעד ז"ל על מסמך הוויתור לפיו הן הסתלקו מעזבון אביהן המנוח. משמעות הדבר היא כי במועד חתימת הסכם המתנה לא היו לאבי התובע זכויות בכ-4 דונם מתוך החלקה, כאמור בהסכם המתנה, אלא, ולכל היותר, ובהנחה, שלא הוכחה, כי הוא אחד מיורשי אביו המנוח בחלקה, הוא זכאי מכוח דיני הירושה ל-1/12 בחלקה, משמע, כ-805 מ"ר בלבד.